ביטוח רכב: שלושים ימי חסד
נכתב על ידי חיים קליר

באחד הימים הסיע מאיר עשור נוסעת ברכבו. אירעה תאונת דרכים והנוסעת נפגעה.

במועד התאונה היה רכבו של עשור מבוטח בביטוח חובה, בחברת הביטוח הכשרת הישוב.

אלא שעשור הסיע את הנוסעת תמורת שכר והביטוח לא כלל כיסוי להסעת נוסעים בשכר.

במצבים כאלה נכנסת הקרן לנפגעי תאונות דרכים (קרנית) לתמונה.

תפקידה של קרנית הוא, בין השאר, לפצות נפגע בתאונת דרכים, כאשר הביטוח של הנהג אינו מכסה את חבותו של הנהג.

כך קרה במקרה של עשור. הביטוח שלו לא כיסה הסעת נוסעים בשכר.

קרנית שילמה, אם כן, פיצויים לנוסעת של עשור.

במקביל ביקשה קרנית כי בית המשפט יחייב את עשור להשיב לה מחצית מהפיצויים.

קרנית הסתמכה על סעיף 9(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובע כי קרנית זכאית לתבוע את החזר הפיצויים ששולמו על ידה ממי "שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה".

במאמר מוסגר יצויין כי גובה ההחזר הנתבע (מחצית), התבסס על תנאי הסכם מסגרת הקיים בין קרנית לבין חברות הביטוח.

עשור סירב לדרישה זו. עשור הפנה את בית המשפט לסיפא של אותו סעיף 9(א)(2) לחוק הפיצויים.

סיפא זו קובעת כי "מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה", אינו צפוי לתביעת השבה כלשהי.

במשפט התברר כי לעשור היו בהכשרת הישוב שלוש תעודות ביטוח קודמות: אחת שנמשכה על פני אחד עשר וחצי חודש ושתיים שנמשכו על פני 28 יום נוספים. תעודות אלה כללו גם כיסוי "למטרות הסעת נוסעים בשכר".

אלא שתוקף התעודה האחרונה בשרשרת, הסתיים 4 ימים לפני התאונה.

לעומת זאת, כאמור, התעודה החדשה שהייתה בתוקף בעת התאונה לא כללה כיסוי להסעת נוסעים בשכר.

על רקע עובדות אלה, טען עשור, אם לוקחים בחשבון את תקופת הביטוח בכל שלושת התעודות יחד, הרי שהיה לו ביטוח שעמד בתוקפו במשך יותר משנה רצופה ושתוקפו פג אך ארבעה ימים לפני יום התאונה.

מכאן שהיה בידיו, כדרישת החוק, "ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה".

המחלוקת בין הצדדים הגיעה עד לבית המשפט העליון.

השופט אליהו מצא קובע כי סעיף 9(א)(2) מעניק "שלושים ימי חסד" רק למי שהיה בידו "ביטוח שנתי". השופט מצא מפרש ביטוי זה כמתייחס לביטוח לתקופה של שנה.

לעשור לא היה "ביטוח שנתי", קבע השופט. כתבי הכיסוי הזמניים שהוצאו לו, ל-28 יום, אינם ביטוח שנתי, ואילו תוקפה של תעודת הביטוח הקודמת שהייתה לו הוגבל לאחד-עשר וחצי חודש.

השופט מצא נתפס גם לכך, שבתום תקופת הביטוח הקודמת (זמן קצר לפני התאונה) רכש עשור ביטוח חדש אשר לא כלל כיסוי למטרות הסעת נוסעים בשכר.

"הסייג לזכות החזרה, שנקבע בסעיף 9(א)(2) סיפא, נועד לפטור מחובת ההשבה את מי שעקב נסיבות כאלה ואחרות שכח, או נבצר ממנו, לחדש מבעוד מועד את ביטוחו השנתי. סייג זה לא נועד לפטור מחובת השבה את מי אשר מבעוד מועד בחר לרכוש לעצמו ביטוח חדש שבניגוד לביטוח שהיה בידו קודם לכן אינו מעניק לו את הכיסוי הביטוחי הנדרש למטרות שימושו ברכב".

ע"א ?6736/99 מאיר עשור נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ניתן ביום 19.6.02.

הערה:

מאחורי שתי ההנמקות שהביאו לתוצאת פסק הדין, עומדות גישות שונות בתכלית, שספק אם הן יכולות לשהות האחת במחיצת רעותה.

הגישה האחת באה לידי ביטוי בדקדקנות שהפעיל בית המשפט העליון כשקבע כי תעודה המוצאת לאחד-עשר וחצי חודש אינה נחשבת ל"ביטוח שנתי".

על פי הלשון העברית המונח "שנתי", בא לציין גם דבר הנערך אחת לשנה ולאו דווקא הנמשך על פני תקופה מדוייקת של שנה.

כך לדוגמא, כאשר שונה מועד הדו"ח השנתי לרשויות המס מ-31 למרץ ל-31 בדצמבר, עדיין הדו"ח הראשון שהוגש לאחר השינוי היה דו"ח שנתי למרות שהוא התייחס לתשעה חודשים בלבד.

חברות הביטוח מוציאות לעיתים תעודות חובה "שנתיות" לתקופה פחותה במקצת משנה (ולעיתים גם ליותר משנה) מסיבות טכניות שונות שלהן.

טול לדוגמא אדם שרוכש רכב ב-2 לפברואר של שנה מסויימת. המבטח ינפיק תעודה שנתית, אך כדי לסיים את תקופת הביטוח בסוף חודש גריגוריאני, הוא יסיים את תקופת הביטוח ב-31 בינואר של השנה הבאה.

על פי פסק דינו החדש של בית המשפט העליון, כל התעודות השנתיות שתקופת הביטוח בהן אינה שנה בדיוק לא תיחשבנה ל"ביטוח שנתי". מבוטח שבידיו תעודה כזו לא ייהנה אף פעם מ- 30 ימי החסד שהעניק לו החוק והוא חשוף, על לא עוול בכפו, לתביעה בסכומי עתק מקרנית.

יש לזכור כי ימי החסד לא ניתנים בחינם: קרנית מקבלת פרמיות שמופרשות, בין השאר, מהפרמיות שמשלם גם המבוטח שרכש ביטוח לשנה פחות יום או לשנה ויום.

בית המשפט העליון שלל ממבוטחים אלה את ימי החסד שהעניק להם החוק, רק משום שמסיבות טכניות תעודתם השנתית מסתיימת יום לפני, או יום אחרי השלמת שנה.

לעומת זאת, בהמשך עובר בית המשפט העליון מהגישה הדקדקנית לגישה של איתור הכוונה.

כאן קובע בית המשפט העליון, כי גם אם ימולאו בדקדקנות דרישות החוק, דהיינו בידי המבוטח תהיה תעודה שתקופתה לשנה מלאה, וגם אם זו הסתיימה תוך 30 יום לפני התאונה, עדיין אין בכך די. קרנית תוכל לבקש לשלול מהמבוטח את ימי החסד. עליה רק להוכיח כי אי חידוש התעודה לא נעשה משכחה.

בכך סוטה בית המשפט העליון מגישתו הטכנית (שנה שלמה לא פחות ולא יותר) ומחיל את מבחני הכוונה האהובים עליו. בסופו של משפט כוונת הצדדים היא הכוונה שהשופט מייחס להם.
מסמך 312

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

כאשר חברת הביטוח מסרבת לשלם ביטוח רכב
נכתב על ידי חיים קליר

יפה אלמליח נהגה להתאמן בחדר כושר באחד מבתי הספר בנשר.

באחד הימים הגיעה אלמליח לחדר הכושר עם רכבה מסוג ב.מ.וו. 325 וחנתה בחניה הסמוכה לחדר הכושר.

תוך כדי האימון, ניגש אליה מנהל חדר הכושר ודיווח לה כי מתאמן אחר, הבחין בשני בחורים בריונים בקרבת הב.מ.וו. אלמליח חשה מייד לחניה וגילתה, למגינת ליבה, כי רכבה נעלם.

הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח ביטוח ישיר. אולם אנשי התביעות בביטוח ישיר סירבו לשלם לאלמליח את תגמולי הביטוח.

כל שאנו מוכנים להודות בו, כתבו מסלקי התביעות לאלמליח, הוא כי שמך הוא יפה אלמליח וכי הקשת על החמש כשהחלטת לתת בנו אמון.

אבל לנו אין בך כל אמון.

אנו לא מאמינים כי רכבך נגנב, כתבו אנשי ביטוח ישיר לאלמליח.

ואפילו נגנב, הוסיפו, אנו לא מאמינים כי הפעלת את מערכת המיגון.

ואפילו הפעלת את מערכת המיגון, המשיכו אנשי ביטוח ישיר, אנו לא מאמינים שהיא הייתה תקינה.

ואפילו את לא שקרנית, הטילו אנשי ביטוח ישיר את שורת המחץ, הרי בנך הוא שקרן. מנין לנו? מבדיקת הפוליגרף שערכנו לו.

השופט אמיר טובי מבית משפט השלום בחיפה, שמע את עדותה של אלמליח.

"עדותה עשתה עלי רושם מהימן ולא מצאתי לפקפק ביושרה ואמינותה. לא מצאתי יסוד לטענת ביטוח ישיר כי לא הוכח אירוע הגניבה. ודוק – הרכב לא נמצא עד היום והמשטרה לא הצליחה לעלות על עקבותיו".

השופט גם התרשם מהעובדה שאלמליח טיפחה את רכבה והשקיעה בו אביזרים ותוספות. ימים ספורים לפני הגניבה תיקנה אלמליח את מערכת המיגון. "הדעת נותנת כי אילו הייתה לה יד בהעלמת הרכב, לא הייתה משקיעה מכספה ברכב, ולא הייתה טורחת לתקן את מערכת האזעקה זמן קצר לפני הגניבה".

די היה בדברים אלה כדי להכריע את הכף לטובת אלמליח. אולם השופט טובי מצא לנכון להוסיף ולהעיר גם ביחס להתנהלותה של ביטוח ישיר בפרשה. כלשונו, "התנהלות המעלה תמונה עגומה למדיי בייחוד בנוגע לתום לבה של ביטוח ישיר".

בראש ובראשונה השופט מתקומם על תוכן מכתב הדחייה ששיגרה ביטוח ישיר לאלמיח עם הנימוקים החילופיים. אם ביטוח ישיר אכן חשדה בכנות כי הרכב נגנב בשל מעורבות הבן, מדוע הייתה צריכה להוסיף "ו/או" שמערכת המיגון לא הופעלה בעת הגניבה.

השופט מכנה מכתב זה בשם "רשת הגנה" שביטוח ישיר פרשה לעצמה. "ביטוח ישיר ביקשה להדוף את התביעה בשלל טענות, שמא אחת מהן תתפוס ברשתה את אלמליח. לא זו הדרך בה אמורה חברת ביטוח לנהוג".

השופט מתקומם גם על כך שביטוח ישיר ניסתה להגיש לבית המשפט את תוצאת בדיקת הפוליגרף שנערכה לבנה של אלמליח.

כפי שהתרענו על כך רבות במדור זה, בדיקות פוליגרף אינן אמינות על בית המשפט העליון שלנו. הן פסולות כראיה, אלא אם כן נעשה הסכם בכתב בין הצדדים שהן תהיינה קבילות.

ביטוח ישיר תירצה את ניסיונה להגיש לשופט את תוצאת הפוליגרף של הבן בהסכם שנחתם עם האם. בפועל האם לא נבדקה בפוליגרף.

השופט דוחה ניסיון זה מכל וכל. הסכם הפוליגרף, קובע השופט, מתייחס לתוצאת הבדיקה שתיערך לאלמליח ולא לתוצאת הבדיקה שייערכו לבנה.

השופט מתקומם גם על הדרך בה הושגה ההסכמה עם האם. תוך גניבת דעת והעלמת העובדה שביטוח ישיר חושדת בבן.

היחסים שבין חברת הביטוח לבין המבוטח, מזכיר השופט, אינם יחסים חוזיים רגילים. "חוק חוזה הביטוח נושא אופי צרכני, בעל סממן מעין פטרנליסטי, שנועד להגן על זכויות הצרכן המבוטח. לנוכח היחסים הבלתי שוויוניים מלכתחילה ובשים לב לכך שבדיקת פוליגרף יש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו של הנבדק, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד, נדרשת חברת הביטוח לדקדק בהסכמים מעין אלה ולוודא כי הם משקפים נאמנה את שסוכם בין הצדדים. כל ספק לעניין זה צריך שיפעל לרעת חברת הביטוח שבידה הכלים, המנגנון והאמצעים לערוך הסכמים ברורים שאינם מותירים מקום לספק".

בסופו של דיון, חייב השופט את ביטוח ישיר לשלם לאלמליח את מלוא שווייה של הב.מ.וו. וכן את הוצאות המשפט.

רק חבל שהשופט הסתפק בכך ולא חייב את ביטוח ישיר בפיצויים עונשיים. בעצם אין לביטוח ישיר כל מחסום להמשיך ולהתנהג בדרך זו שהשופט מכנה אותה כאמור, "התנהלות המעלה תמונה עגומה למדיי בייחוד בנוגע לתום לבה של ביטוח ישיר".

בשולי הדברים נציין, כי מתעורר החשש שביטוח ישיר ביקשה לעקוף את הנחיית המפקח על הביטוח הקובעת כי חברת ביטוח הדוחה תביעת מבוטח חייבת לפרט, בהזדמנות הראשונה את כל נימוקיה לדחיית התביעה. בתי המשפט החלו לאחרונה להפנים את ההנחיה, את חשיבותה ואת תקפותה, ודחו טענות חדשות שצצו בכתבי ההגנה שהגישו המבטחות לבתי המשפט, לאחר שכבר שלחו מכתב דחייה למבוטחים.

ייתכן כי מסלקי התביעות בביטוח ישיר החליטו להתחכם ולפרוש את כל הטענות האפשריות כנגד מקרה של גניבת מכונית, כמו שעורכי דין נוהגים לכתוב כתב הגנה בבית המשפט: "מוכחש… מוכחש…. מוכחש".

לא לכך התכוון המפקח על הביטוח. טענה הדוחה תביעה צריכה להיות עניינית. והרי בהנחיית המפקח נאמר במפורש, כי המטרה בקבלת עמדת המבטחת הינה, לאפשר למבוטח לכלכל את צעדיו ביחס לטענות המבטחת. מובן מאליו, כי אין המבוטח צריך לבזבז את זמנו ואת כספו ולהתייחס לטענות שאינן רלווטיות למקרה שלו.

על כן, יורשה לנו להביע את דעתנו כי צדק השופט אמיר טובי באמירתו "לא זו הדרך בה אמורה חברת ביטוח לנהוג". אמרו מעתה: על חברת הביטוח לפרט בהזדמנות הראשונה את מלוא נימוקיה הרלוונטיים והאמיתיים לדחיית התביעה, ולא לטעון טענות מן היקב ומן הגורן.

מסמך 534

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

חסיון תיק רפואי של ילד בתביעת ביטוח רכב
נכתב על ידי חיים קליר

יהודה קרייזל פגע במכוניתו בילד אשר ניסה לחצות את רחבת הרכבת בירושלים. משפחתו של הילד הנפגע הגישה תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח כלל, אשר ביטחה את הרכב הפוגע בביטוח חובה.

במשפט טענה חברת כלל כי המגבלות המוטוריות והקוגנטיביות שעבורן דורשת משפחת הנפגע פיצויים, היו קיימות אצל הקטין הנפגע עוד קודם לתאונה. לטענת כלל, הקטין הינו חירש עקב מום מלידה וקיבל בעבר טיפולים, לרבות השתלת מערכת שמע. "כל המידע מרוכז בתיקו הכמוס של הילד בבית ספרו".

חברת כלל פנתה, לפיכך, לבית המשפט בדרישה כי זה יורה על חשיפת התיק הכמוס של הילד בבית הספר. משפחת הנפגע התנגדה לדרישה, בטענה כי חשיפת התיק הכמוס תפגע בפרטיותו של הילד.

חילוקי הדעות בין הצדדים הועברו להכרעתו של השופט עודד גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה.

היכן עובר קו הגבול בין זכותה של חברת הביטוח לקבל את כל המידע הרלבנטי להגנתה, לבין זכותו של נפגע להגן על פרטיותו ולהתנגד לחיטוט בענייניו האישיים והכמוסים ביותר, שאל השופט גרשון.

דומה שכיום – משיב השופט – שוב אין צורך להכביר מילים כדי להדגיש את חשיבותה ומקומה המרכזי של הזכות לפרטיות, ואת זכותו של כל אדם לכך שלא יחטטו בענייניו האישיים, הסודיים והכמוסים ללא הסכמתו. כיום הזכות לפרטיות היא במעמד של זכות יסוד חקיקתית.

אכן, מוסיף השופט, גם הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת. כשהזכות לפרטיות מתנגשת עם זכות אחרת (כמו זכותה של חברת הביטוח לקבל מידע העשוי לסייע לה להתגונן במשפט), יש צורך לשקול על דרך של עריכת איזון ראוי, מי משתי הזכויות המתנגשות גוברת.

כדי שזכות אחרת תגבר על הזכות לפרטיות, קובע השופט גרשון, על בעל הזכות האחרת להוכיח ארבעה דברים. כי המידע המצוי בתיק הכמוס חיוני וחשוב; כי חומר כזה אכן מצוי בתיק הכמוס; כי אין בידי חברת הביטוח אפשרות להתבסס על ראיות חלופיות אחרות שאין בהן משום פגיעה בפרטיותו של הילד; כי ההיתר המבוקש לחשיפת התיק הכמוס אינו חורג מעבר למתחייב לעשיית צדק עם חברת הביטוח.

ארבעת אלה לא הוכחו על ידי כלל, קבע השופט גרשון. חברת כלל לא הוכיחה כנדרש וכמקובל בתצהיר כי אכן קיים בתיק הכמוס של הילד חומר העשוי להיות לה לעזר. ודוק, מבהיר השופט, לא די בכך שחברת הביטוח תוכיח כי בתי הספר נוהגים לנהל תיקים כמוסים לתלמידים הבאים בשעריהם. שומה על חברת הביטוח להוכיח כי בתיקו הכמוס של הילד מצוי חומר רפואי הרלבנטי לניהול הגנתה. למעשה, מבהיר השופט, איש אינו יודע מה מצוי בתיק הכמוס. "מי לידינו יתקע שמתן ההיתר המבוקש לא יחשוף חומר אישי-אינטימי-כמוס שאין לו נגיעה לסכסוך עם חברת הביטוח. אפילו האפשרות שבית המשפט לבדו יראה את החומר המצוי בתיקו הכמוס של הילד אינה מהווה פתרון מניח את הדעת. וכי מדוע תפגע פרטיותו של הילד בכך שעובדות אינטימיות – כמוסות, בלתי רלבנטיות למחלוקת אותה מברר בית המשפט, תיחשפנה בפניו?"

לאור נימוקים אלה דחה השופט גרשון את דרישת כלל לחשיפת תיקו הכמוס של הקטין הנפגע.

מסמך 366

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

ביטוח רכב שאינו בבעלות המבוטח
נכתב על ידי חיים קליר

גרגורי מלייב היה רשום כבעליה של מכונית מיצובישי לנסר.

באחד הלילות נגנבה המכונית, וכחלוף יום נמצאה כשהיא שרופה.

מלייב פנה אל חברת הביטוח סהר בה היה הרכב מבוטח בפוליסה לביטוח רכב מקיף ודרש את תגמולי הביטוח. סהר דחתה את התביעה. לטענתה, המכונית כלל לא לא היתה מכוניתו של מלייב.

אדם אחר, בשם בוריס חייבה, עשה שימוש בזכויותיו של מלייב כעולה חדש. על בסיס המצג כלפי הרשויות כאילו מלייב הוא הבעלים של הרכב, רכש חייבה את המכונית ללא תשלום מיסים.

מכאן, טענה סהר, למלייב אין זיקה לרכב המבוטח, ומכל מקום הוא לא סבל נזק כלשהו המחייב שיפוי.
לטענת סהר, פעל מלייב כלפיה בדרכי הונאה ומרמה כשהוא מעלים ממנה את המצב לאשורו.

על כן – הוסיפה סהר – מלייב אינו זכאי לפיצוי, והיא, סהר, פטורה מכל חבות כלפיו.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט אדמונד לוי מצא בראיות שהובאו בפני בית המשפט, תמיכה עקבית בגרסת סהר לפיה חייבה נהג במכונית מנהג בעלים.

חייבה היה זה שחתם על הצעת הביטוח וגם חתם על ההודעה בדבר הגניבה. גם הודעתו של מלייב במשטרה אינה מותירה ספק שמלייב לא היה הבעלים של המכונית.

חרף האמור עד כה, הבהיר השופט, שאלת הבעלות ברכב, במובנה הקנייני, אינה חשובה לצורך יצירתו של חוזה הביטוח.

לפי החוק, רשאי המבוטח לבטח נכס שלו וגם של זולתו.

על מנת לזכות בשיפוי, צריך המבוטח להוכיח את קיומו של מקרה הביטוח, ותו לא.

בכך קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי.

רק לאחר שהמבוטח עמד בנטל המוטל עליו, נדרש המבוטח הרוצה להתנער מחבותו על פי הפוליסה, להוכיח קיומו של אחד החריגים הפוטרים אותו מחבות כלפי המבוטח.

חוק חוזה הביטוח, מוסיף השופט, מבהיר את מה שברור גם מהפוליסה.

על פי הבהרה זו אין משלמים תגמולי ביטוח למבוטח אלא על נזק שנגרם לו או למוטב.

מכיוון שהרכב שייך לחייבה, ומלייב אינו בעליו של הרכב, הרי ממילא לא סבל מלייב נזק או חסרון כיס מגניבת הרכב ומשריפתו.

יתרה מזו, גם הטענה כאילו חייבה החזיק ונהג במכונית מכוח הרשאתו של מלייב, אינה יכולה להושיע את מלייב, הואיל וחייבה כבעליו של הרכב מיום רכישתו, לא היה זקוק כלל לא לרשותו של מלייב ולא להרשאתו.
העולה מכך הוא שחייבה, אשר עשוי היה להיות בגדר ניזוק , איננו מבוטח על פי הפוליסה וגם איננו מוטב על פיה.

יתרה מזו, חייבה כלל לא צורף כבעל דין בתביעה נגד סהר.

מכאן שדין תביעתו של מלייב להידחות.

השופטת אסתר חיות הצטרפה למסקנתו של השופט אדמונד לוי.

למלייב, פסקה השופטת, אין ולא היתה מעולם זיקה כלכלית כלשהי למכונית. החוט היחיד המקשר את מלייב אל המכונית שאבדה הינו מעשה המרמה שאפשר לבעלים, חייבה, לרכוש את הרכב ללא מיסים מתוקף זכויותיו של מלייב כעולה חדש.

אל השופטים לוי וחיות הצטרף גם השופט ד"ר אשר גרוניס, ולפיכך נדחתה תביעתו של מלייב וחברת סהר יצאה פטורה מכל חבות.
מסמך 305

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

תוקף פוליסת ביטוח רכב במקרה של נהיגה ללא רשיון בתוקף
נכתב על ידי חיים קליר

בתאונת דרכים קשה נפגעו חמשה אנשים. הנהג, עבד חוסיין, ונוסע נוסף נספו בתאונה. עוד שלושה נוסעים נותרו עם נכות קשה לצמיתות.

בתביעה שהוגשה על ידי הנפגעים בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד מבטחת הרכב, חברת הביטוח אריה, התברר כי מספר חודשים לפני התאונה קיבל חוסיין המנוח רשיון נהיגה זמני לחצי שנה וחוייב לעבור קורס לרענון הנהיגה.

המנוח התייצב לשתי הפגישות הראשונות של הקורס, אך נעדר מן הפגישה השלישית. מסיבה זו לא חודש רשיונו הזמני ובעת התאונה לא היה ברשותו רשיון נהיגה בר תוקף.

על בסיס עובדות אלה טענה חברת הביטוח אריה כי אין היא חייבת לפצות את נפגעי התאונה וסירבה להכיר בכסוי הביטוחי על פי הפוליסה לביטוח חובה.

חברת אריה הסתמכה על סעיף 7 לתעודת ביטוח החובה. סעיף זה קובע כי תנאי לתקפות הפוליסה לביטוח חובה הוא שבידי נהג הרכב היה, בתאריך כלשהו משך 12 החודשים שקדמו לנהיגה, רשיון בר תוקף וכן שהנהג לא נפסל מלקבל או מלהחזיק ברשיון.

המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת השופט שמואל פינקלמן.

ראשית דן השופט בשאלה אם רשיון נהיגה זמני נחשב אף הוא לרשיון נהיגה בר-תוקף כדרישת הפוליסה. "הרבה פנים לרשיון נהיגה זמני", קובע השופט, "יכול שהרשיון הקבוע לא הונפק עדיין או אבד. יכול גם שנוטלים מהנהג את רשיונו הקבוע ומציידים אותו בזמני, כדי לוודא, שהנהג ימלא תנאי מסוים, כמו השתתפות בקורס רענון, שרק לאחר מכן ינפיקו לו רשיון קבוע". כך או כך – פוסק השופט – לצורך תקפות פוליסת ביטוח החובה החוק אינו מבחין בין רשיון נהיגה זמני לקבוע.

כעת נשאלת השאלה, אם – מבחינה של הפוליסה לביטוח חובה – אי חידוש רשיון נהיגה מחמת אי התייצבות לקורס רענון נחשב לפסילה מקבלת רשיון נהיגה.

חוקי התעבורה, מציין השופט, נוקטים במונחים שונים בהתייחס לרשיונות נהיגה-"פסילה", "התליה", "פקיעה", "התניה", "אי חידוש" ו"ביטול". סעיף 7 לתעודת ביטוח החובה נוקט אך ורק במונח "פסילה". מעצם העובדה שהחוק נקט במונחים שונים בהתייחס לענינים שונים יש ללמוד שכל מונח ומקומו שלו, כל מונח ופירושו שלו.

תוקפה של הפוליסה לבטוח חובה נפגע רק כאשר זכות קיימת להחזיק רשיון נהיגה שהיתה לנוהג ברכב נשללת ממנו; לעומת זאת רשיונו של חוסיין המנוח לא נשלל ממנו, אלא לא חודש. מונחים בחוזה ביטוח יש לפרש בצמצום, כנגד חברת הביטוח אשר ניסחה את החוזה. לכן את המונח "פסילה" אין לפרש ככולל בתוכו גם את הפעולה של "אי חידוש".

לפיכך, בסופו של דיון פסק השופט פינקלמן כי אריה חייבת לפצות את נזקי הנפגעים ברכבו של חוסיין, למרות שהמנוח החזיק ברשיון זמני שפג תוקפו ולא חודש (ת.א. 823/94).

מסמך 370

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

תוקפו של ביטוח רכב לאחר מכירה וללא שינוי שם המבוטח
נכתב על ידי חיים קליר

הנה מצב שכיח: אדם מוכר את רכבו והקונה מבקש מהמוכר להותיר את ביטוח הרכב המקיף על כנו.

ציבור המוכרים והקונים, גם כשהם באים מקרב הקהילה המשפטית, ועל כך אני יכול להעיד אישית, סבור כי אין כל בעיה שהקונה ייהנה מתקופת הביטוח שנותרה.

מה זה בעצם משנה מבחינת חברת הביטוח. הרי הביטוח מכסה ממילא כל נהג, שהמבוטח מפקיד בידיו את רכבו (אלא אם כן קיימת בפוליסה מגבלה מפורשת כמו זו של נהג צעיר).

השכל הישר לא יכול לתפוס, מדוע אותו נהג, שהיה קודם מכוסה, לא ימשיך להיות מכוסה בביטוח לאחר שהפך לבעל הרכב.

אבל חברות הביטוח, כדי לחמוק מתשלום עבור סיכון שעבורו גרפו פרמיות נאות, נתלו מאז ומתמיד, בטענה פורמאלית מהמשפט האנגלי, בשם אובדן זיקת הביטוח. ברגע שהמבוטח מוכר את הנכס המבוטח, כך מהלכה של הטענה, הוא מאבד את זיקת הביטוח וחברת הביטוח פטורה מכל חובותיה.

למרבה הצער, משך כל השנים, נפלו שופטינו בפח טענה זו. חלקם לא שם לב וחלקם לא רצה לשים לב לכך שחוק הביטוח שלנו, אינו מכיר בטענת אובדן זיקת הביטוח. יוצריו של החוק רשמו באופן מפורש בדברי ההסבר לחוק, כי "החוק שולל את המושג של זיקת הביטוח הלקוח מהחוק האנגלי, אשר גרם שם לסיבוכים רבים ולתוצאות בלתי רצויות".

למרות מילים חקוקות בסלע אלה, המשיכו חברות הביטוח להעלות את טענת אובדן זיקת הביטוח. השופטים המשיכו לשפוט על פי המשפט האנגלי ואלפי מבוטחים איבדו את כספם. חברות הביטוח נותרו שוב עם רווח נאה בכיסן.

בימים אלה, קם שופט אמיץ וחכם וקרע את מסיכת השקר מעל פני הטענה. השופט גילה כי אין בטענת אובדן זיקת הביטוח כל היגיון ואין לה כל בסיס בחוק הישראלי.

וזה סיפור המעשה: דורון באוני רכש משאית מחברת הובלות הבטון ד.ג.

במעמד החתימה על זיכרון הדברים, שילם באוני כשבעים אחוז ממחיר המשאית. חברת ד.ג. הסכימה כי באוני יתחיל לעבוד עם המשאית ואת יתרת המחיר ישלם כעבור חודשיים, מתוך ההכנסות הראשונות שיצבור עם המשאית. או אז תעבור המשאית לרשותו של באוני.

לדרישת הבנק שמימן לבאוני את רכישת המשאית, נרשמה המשאית במשרד הרישוי על שם באוני. את הביטוח שעשתה חברת ד.ג. בחברת הביטוח כלל, הותירו הצדדים על כנו. באוני המשיך לשלם את הפרמיות.

כחודש לאחר מכן, בטרם שולם התשלום האחרון, נגנבה המשאית.

באוני פנה לחברת הביטוח כלל, וביקש את תגמולי הביטוח.

מדוע אתה מטריד אותי, תמהה כלל.

ביטחת את המשאית והיא נגנבה, השיב באוני.

אכן, הודתה כלל, ביטחתי את המשאית. אבל שמך לא מופיע בפוליסה שלי. שם רשום כי חברת ד.ג. היא המבוטחת. בעת הגניבה, המשאית כבר לא הייתה רשומה על שם המבוטחת. זיקת הביטוח אבדה.

הרי ממני המשכת לקבל את הפרמיות. אילו הייתי מבקש כי שמי יירשם בפוליסה, לא היית מוסיפה אותו, הקשה באוני.

בוודאי שהייתי מבטחת אותך. אתה בחור טוב. הפרמיות ששילמת התקבלו אצלי בברכה. אבל, מה לעשות, נאנחה כלל, לא נרשמת מבעוד מועד. אכלת אותה.

המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופט שאול מנהיים, מבית משפט השלום בראשון לציון.

השופט מנהיים מנתח באזמל דק את הוראות חוק הביטוח הישראלי ואת הפסיקה ומגיע למסקנה כי אין זה משנה כלל, אם טרם הגניבה, הבעלות במשאית עברה לבאוני ואם לאו. בשני המקרים חברת הביטוח צריכה לשלם את תגמולי הביטוח.

חברת הביטוח קיבלה על עצמה, מבהיר השופט, בתמורה מלאה, את הסיכון כי המשאית תיגנב והתחייבה לשלם תגמולי ביטוח אם הדבר יקרה תוך תקופת הביטוח. אין עילה אמיתית לפטור אותה מחבותה על פי הפוליסה. הסיכון שלה לא השתנה עם מכירת המשאית. מדוע אם כן לא תשלם תגמולי ביטוח אף שקיבלה את דמי הביטוח בגין הסיכון שהתממש?

"אין תשובה ראויה שתצדיק תוצאה כזו", קובע השופט מנהיים.

אין כל הצדקה שכלל לא תשלם תגמולי ביטוח בשל עובדות שלא השפיעו במאומה על הסיכון שלה.

בסופו של דיון אם כן, השופט שאול מנהיים קבע כי כלל חייבת בתשלום תגמולי הביטוח, אף על פי שהמבוטחת, זו ששמה נקוב בפוליסה, מכרה את הרכב.

מסמך 638

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

השפעת גיל וותק הנהג על עלויות ביטוח רכב
נכתב על ידי ביטוח ישיר

חברות ביטוח רכב מגדירות את תנאי פוליסות ביטוח הרכב והפרמיות הנגזרות, לפי מחקר אקטוארי המבוסס בעיקרו על מנגנון של הערכת סיכונים. רמת פרמיות ביטוח רכב נקבעות לפי הסיכוי שחברת הביטוח תאלץ לשלם כספים למבוטח כנגד נזקים לרכב המבוטח או רכב צד ג'. כך אפשר לראות שבכל פוליסת ביטוח מוכרת כמו ביטוח חובה לרכב, ביטוח רכב צד ג', ביטוח רכב מקיף ואפילו ביטוח אופנוע קיימים תנאים וסייגים הקובעים רמות פרמיה ודרישות למערכות מיגון, הן בהתאם לסוג הרכב והן לפי גיל וניסיון הנהג. במילים אחרות ככל שהסיכון גדל, כך גם גדלה פרמיית הביטוח ודרישות המיגון. בין הפרמטרים לסיכוני ביטוח רכב ניתן לכלול: רכב יוקרה, מקום מגורים מועד לגנבות, נהג עם היסטוריה של תאונות, וותק הנהג, העדר תביעות, נהג צעיר, נהג חדש וכדומה. חשוב להדגיש שלא רק חברות הביטוח מעריכות סיכונים, אלא גם רשויות החוק, שמטרתן המוצהרת היא למנוע תאונות דרכים והרג בכבישים, וזאת בדרך של חקיקת חוקים, תנאים וסייגים למשתמשים בדרך. בעוד הסייגים לכיסויי נזקי רכוש מעניינים רק את חברות הביטוח, הרי שהגיל ומיומנות הנהג מעניינת הן את חברות ביטוח רכב והן את רשויות החוק. כך ניתן לראות שההתניות כלפי הנוהג ברכב באות משני הצדדים (ביטוח רכב והחוק). קיימים אומנם סוגים רבים של נהגים וסוגי רישיונות, אך סוגי הנהגים השכיחים ביותר הם: נהג וותיק, נהג חדש, נהג צעיר, מורה נהיגה, נהג מזדמן. נהג וותיק תנאי ביטוח רכב – נהג וותיק הוא נהג שגילו מעל 24 שנים והמחזיק ברישיון נהיגה בתקופה העולה על 12 חודשים. במקרה זה תנאי פוליסת ביטוח רכב וגובה הפרמיות יהיו סטנדרטיים, עם תוספות והפחתות בהתאם לנתוני הנהג כגון היעדר תביעות וכדומה. לשון החוק – אין דרישות מיוחדות למעט ציות לחוקי התעבורה.  נהג חדש תנאי ביטוח רכב – חברות ביטוח מגדירות נהג חדש, כל נהג (בכל גיל) אשר מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף בתקופה שאינה עולה על 12 חודשים. המשמעות הנגזרת מהגדרה זו היא בעיקר שהפרמיה וההשתתפות עצמית של ביטוח רכב יהיו גבוהים יותר. לשון החוק – בניגוד להגדרות חברות הביטוח, נהג (בכל גיל) מוגדר כנהג חדש למשך 24 חודשים מיום קבלת רישיון נהיגה בתוקף. בתקופת היות הנהג מוגדר "נהג חדש" חלים עליו חוקים ותקנות מיוחדים: הצבת שלט נהג חדש – בשולי החלון האחורי, לתשומת לב המשתמשים בדרך. נהיגה בנוכחות נהג וותיק מלווה – למשך שלושה חודשים מיום קבלת הרישיון.  נהג וותיק מלווה – מי שגילו 24 עד 30 שנים ומחזיק ברישיון (מתאים לסוג הרכב) במשך 5 שנים לפחות. מי שגילו מעל 30 שנה ומחזיק רישיון (מתאים לסוג הרכב) במשך 3 שנים לפחות. הגבלה במספר הנוסעים לנהג שגילו מתחת ל- 21 – בשלושת החודשים הראשונים (נהיגה עם מלווה) ללא הגבלה. מתום שלושת החודשים הראשונים ועד שנתיים מיום הוצאת הרישיון, מוגבל להסעת שני נוסעים בלבד. עונשים מוגברים על עבירות חמורות – קיימת רשימה של 13 עבירות חמורות שבעטיין ישלם כנסות כבדים, רישיונו ישלל והוא ידרש לעבור מבחן נהיגה עיוני ומעשי מחדש. קורס רענון – לאחר 5 שנים מיום קבלת הרישיון.  נהג צעיר תנאי ביטוח רכב – נהג צעיר הוא נהג שטרם מלאו לא 24 שנים. המשמעות הנגזרת מהגדרה זו היא בעיקר פרמיה והשתתפות עצמית גבוהים יותר. קיימים גם מסלולי ביטוח מוזלים המבוססים על ביטוח שעות הנהיגה בפועל בלבד. לשון החוק – מבחינת החוק אין התייחסות ספציפית לנהג צעיר, למעט העובדה שגם כאן יחולו חוקי נהג חדש בתקופה של 24 חודשים מיום קבלת הרישיון.  מורה נהיגה תנאי ביטוח רכב – הגדרת מורה נהיגה זהה אמנם לנהג וותיק, אך המשמעות הנגזרת מהגדרה זו היא פרמיה והשתתפות עצמית הגבוהים בלמעלה מ- 25% בהשוואה לנהג וותיק רגיל. לשון החוק – עיסוק בהוראת נהיגה מצריך שורה ארוכה של נתונים בסיסיים כמו וותק של 3 שנים כנהג וותיק, 12 שנות לימוד, לימוד המקצוע במוסד מוסמך, מעבר מבחני הסמכה ועוד. כמובן גם להציב שלט "ל" על רכב לימוד הנהיגה כאזהרה למשתמשים בדרך.  נהג מזדמן (נותן שרות) נהג מזדמן הוא מי שנוהג רכב כנותן שירות כמו: מכונאי במוסך, סדרן מגרש חניה, דייל חניה בבית מלון וכ"ו. נהג מזדמן נוהג בשטח מוגדר ומוכר ע"י חברת ביטוח רכב, כמי שנוהג ברשות בעל הרכב ולכן ביטוח רכב תופס גם לגביו. החוקים החלים על נהג מזדמן, הם החוקים החלים על כלל סוגי הנהגים בהתאם למעמדו.

ביטוח ישיר

ביטוח רכב
ביטוחים לרכב
ביטוח רכב מקיף
ביטוח חובה לרכב

מקור המאמר: מאמרים.

תביעת ביטוח רכב עם תעודת ביטוח זמנית
נכתב על ידי חיים קליר

סעיד אל רזק עבר תאונת דרכים והגיש תביעה נגד חברת הביטוח הפניקס בטענה כי זו האחרונה ביטחה את המשאית שבה נהג בביטוח חובה.

בידי אל רזק היתה תעודת ביטוח חובה מטעם הפניקס אשר שולמה בבנק בסכום של 4 שקלים.

הפניקס טענה כי במחשב החברה לא מופיעה פוליסת ביטוח חובה למשאית שהיתה מעורבת בתאונה.

על פי גרסת הפניקס מדובר בתעודה זמנית אשר באה כהקדמה להוצאת פוליסה קבועה בחברת ביטוח אחרת.

יש להניח, כך טענה הפניקס, כי סוכן הביטוח הוציא תעודה זמנית, אמנם על טופס של הפניקס אולם אחר כך בוצע הביטוח בפועל בחברת ביטוח אחרת, אשר גם גבתה את מלוא הפרמיה.

השופט עמיחי דוויק שבפניו הובא העניין קבע שאין ספק כי הנטל להוכחת קיומה של פוליסת ביטוח מונח על כתפיו של הנפגע.

על המבוטח להוכיח במידת הוודאות הנחוצה לצורך הכרעה במשפט אזרחי כי הוא אכן בוטח בחברה זו ולא אחרת, כי אכן שילם את הפרמיה עבור ביטוח החובה וכי תעודתו הוחתמה כראוי.

אולם על פי החוק מקום שהוצאה תעודת ביטוח כדין קיימת הנחה בדבר קיומה של פוליסה.

במקרה זה, אין כל ספק כי הוצאה תעודת ביטוח מטעם הפניקס. הביטוח נוצר איפוא על ידי המסמך שהוציאה הפניקס. העובדה שהתשלום הוא מזערי וחלקי אינה פוגעת בתוקף התעודה.

שיעור הפרמיה הנדרש מאת המבוטח, אפילו הוא מתחת לתעריף הנכון, אינו גורם לכך שהביטוח לא יהיה תקף.

מרגע שהמבוטח מקבל לידיו תעודה ומשלם אותה בבנק, יהא שיעור התשלום אשר יהא, הוא נחשב כעומד בדרישות החוק, במיוחד כאשר לא קיבל כל תעודה או דרישה לתשלום נוסף.

לעניין זה אין זה משנה כלל שחברת ביטוח אחרת גבתה את הפרמיה המלאה.

החברה שהוציאה את התעודה היא זו החייבת בתשלום.

אם הפניקס סברה, מוסיף השופט, שהתשלום ששולם לה "מרחף" באויר, כלשונו, ואין לה לאן לשייכו, מחובתה היתה להתריע בפני הסוכן או בפני המשלם, שלכאורה לפחות פועל בתום לב, כי אין לו ביטוח תקף במסגרתה.

יש לזכור גם – מבהיר השופט – כי סוכן הביטוח הינו שלוח של חברת הביטוח לעניין הסדרת פוליסת הביטוח.

משמסר הסוכן תעודה של הפניקס, ציין בה פרטים וסכום התעודה שולם, נתפסת הפניקס על פעולותיו אלה.

אילו טעה הסוכן וכוונתו היתה לתת למבוטח פוליסה של חברה אחרת עמה הוא עובד היה עליו לציין על התעודה את מספר הסוכן שלו בחברה האחרת ולא להשאיר על התעודה את מספר הסוכן שלו בחברת הפניקס.

לסיכום – פסק השופט דוויק – בידי אל רזק תעודת ביטוח משולמת של הפניקס והוא רשאי להסתמך עליה. ככל שתעודה זו הודפסה בטעות על ידי הסוכן והטעות לא תוקנה בזמן סביר נוצר הסכם ביטוח תקף. תשלום התעודה מהווה קיבול החוזה.

הסכם הבטוח לא בוטל בשום שלב שהוא, אף שהשגגה היתה ידועה, גלויה וברורה לחברת הפניקס.

יש איפוא לראות את הפניקס בלבד כמי שחייבת בתשלום נזקי גופו של אל רזק.

מסמך 215

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח רכב בגין גניבת הרכב.
נכתב על ידי לידר סולושנס סולושנס

העובדות: התובע פנה אל חברת ביטוח הרכב בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, כאשר בעת אירוע הגניבה היה מנוע הרכב מונע והרכב לא היה מאויש. חברת ביטוח הרכב דחתה את פניית התובע בנימוק שהתובע לא עמד בתנאי המיגון שנדרשו ממנו כאמור בפוליסה. בעקבות קבלת מכתב הדחייה, התלונן התובע בפני המפקח על הביטוח המוסמך לברר תלונות הציבור, מכוח סמכותו לפי סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א – 1981.

המפקח קבע, בין היתר, כי משלא הוסף לפוליסה תנאי הקובע מפורשות שעל המבוטח להוציא את המפתחות ממתג ההתנעה אף כאשר הרכב נחשב מאויש – חברת ביטוח הרכב אינה יכולה לחסות בצילו של הפטור הקבוע בפוליסה ולפיו "מוצהר ומוסכם בזאת כי כיסוי גניבה ופריצה מותנה בקיומה ובהפעלה בכל עת שהרכב ללא נהג של מערכת מיגון תקינה מסוג…".

חברת ביטוח הרכב לא ערערה על ההחלטה בפני ביהמ"ש המחוזי, כפי שהייתה רשאית לעשות, אולם עמדה בסירובה לשלם לתובע את תגמולי ביטוח הרכב נוכח המחלוקת בין נציג התובע לבין חברת ביטוח הרכב בשאלה האם ההחלטה מהווה הכרה בעובדות השנויות במחלוקת. יחד עם זאת, הודיעה החברה לנציג התובע במכתב כי "…מטעמים מסחריים ואחרים, אנחנו מוכנים לקיים את הצעתנו, לפיה נשלם למרשתך 50% משווי הרכב וזאת לפנים משורת הדין". התובע פנה שוב למפקח, הוגשה תביעה בביהמ"ש, עליה הוגש ערעור, ולבסוף הוחזר התיק לבירור העובדות הרלוונטיות .

חברת ביטוח הרכב טענה לכל אורך הדרך כי המבוטח שינה את גרסותיו, וכי קיימות כמה גרסאות עובדתיות.

ביהמ"ש מתח ביקורת על כך כי חברת ביטוח הרכב לא הציגה בפני ביהמ"ש, ולו גם קמצוץ של אותן גרסאות נוספות שמסרה התובעת, ואשר במשך 7 שנים נטען על ידה כי הן סותרות זו את זו.

ביהמ"ש קיבל את גרסת התובע, לפיה הרכב היה "מאוייש" בעת האירוע וכי על כן, לא היה על התובע להפעיל את אמצעי המיגון, כאשר הימנעות חברת ביטוח הרכבלהציג ראיות כאמור לעיל, משמשת כנגדה וכחיזוק לראיות התובעת.
נפסק:התובע לא הפר את הוראות הפוליסה, מקרה הביטוח ארע. חברת ביטוח הרכב הפרה בחוסר תום לב את הפוליסה, ועל כן עליה לפצות את התובע בגין תגמולי הביטוח המגיעים לו ובגין הנזקים שנגרמו לו. בנוסף, השית ביהמ"ש על החברה את מלוא הריבית העונשית (12%).

הכותבת: מיכל בסה (חסין), עורכת דין ומגשרת מוסמכת. מחברת הספר "פילוסופיה של המשפט-מבוא לתורת המשפט" בהוצאת אתיקה.

אתר HotCar מאפשר לקבל השוואות מחיר ישירות ממספר חברות שונות בתחומים כגון: ביטוח רכב,ליסינג

מקור המאמר: מאמרים.

כיסוי ביטוח רכב לפגיעות טריקת דלת מכונית
נכתב על ידי חיים קליר

שלושה בני משפחה אחת, אם, אב וילדם הקטין, יצאו לחופשה.

במהלך החופשה, התנסתה המשפחה בחוויית מסיק זיתים בכפר עין אל אסד.

מסיק הזיתים הסתיים ובני המשפחה שמו את פעמיהם אל עבר רכבם, כדי לשוב הביתה.

בהגיעם לרכב, האב התיישב על כסא הנהג והתניע את הרכב. האם פתחה את תא המטען והניחה בתוכו את חפציהם האישיים.

בבואה לסגור את דלת תא המטען, האם לא הבחינה בבנה שניצב בסמוך. הדלת נטרקת על ידיו של הילד.

זו סיטואציה יומיומית. בשובנו אל המכונית אנו מכניסים לתוכה חפצים אישיים, פריטים שרכשנו, תיקים וכיוצא באלה. האם היה עולה על דעתו של מישהו לטעון, כי הפרמיה שרכשנו במיטב כספנו, לא תכסה פגיעה שארעה במהלך כניסת חפצים ופריטים אלה לרכב?

חברת הביטוח כלל חשבה אחרת.

כלל ששימשה מבטחת הרכב בביטוח חובה, סירבה לפצות את הילד עבור נזקי גופו.

עיניהם החדות של מקבלי ההחלטות בחברת כלל, הבחינו בחריג המצוי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חריג זה קובע כי "טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד", אינה נחשבת לשימוש ברכב מנועי ועל כן אינה מזכה את הנפגע בפיצויים.

מבחינתה של חברת כלל, מי שמכניס חפצים אישיים לתוך רכב נחשב כעוסק ב"טעינת מטען".

חברת כלל דחתה אם כן את תביעת הפיצויים של הקטין והוריו נאלצו להגישה לבית המשפט.

התביעה הועברה להכרעתו של השופט ג'מיל נאסר בבית משפט השלום בעכו.

בפסק דין המרחיב את הלב, עושה השופט נאסר אבחנה בין טעינה ופריקה של "מטען פרטי", כגון שק חפצים אישיים, לבין טעינה ופריקה של "מטען מסחרי", הנעשות כחלק מעיסוקם של המשתמשים ברכב.

סוגיה זו, של האבחנה בין מטען פרטי לבין מטען מסחרי, טרם זכתה לדיון והכרעה בבית המשפט העליון בתחום ביטוח רכב חובה.

השופט נאסר לומד לפיכך אנאלוגיה מתחום התעבורה. בתחום זה עשה בית המשפט העליון אבחנה בין מטען פרטי למטען מסחרי, בכל הנוגע לתמרור אין חניה פרט לפריקה וטעינה.

ומעשה שהיה כך היה: אדם החנה את מכוניתו למספר דקות. שוטר שעבר במקום הבחין במכונית החונה וגם זיהה לידה תמרור אין חנייה פרט לפריקה וטעינה. השוטר רשם דו"ח.

במשפט טען אותו אדם כי חנה ויצא מרכבו כשבידיו תיק מסמכים שהיה מיועד לעורך דינו. לדברי הלקוח המתוחכם, שפעל אולי בעצת עורך דינו, הוא ביצע פעולה של פריקת תיק המסמכים.

בית המשפט העליון דחה את הטענה. תכלית התמרור, פסקו השופטים, היא לאפשר חניה לצורך פריקה וטעינה לנהג שעיסוקו בהובלת סחורות לבתי עסק. על כן פריקה וטעינה של חפצים אישיים ממכונית פרטית, אינן בגדר פריקה וטעינה מותרת על פי התמרור.

יש לאמץ, קובע השופט נאסר, את ההיגיון שביסוד פסיקה זו של בית המשפט העליון מתחום דיני התעבורה, לתחום דיני הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

גם כאן יש לקבוע, כי פריקה וטעינה על פי חוק הפיצויים מתייחסות לפעילות עסקית ולא לפעילות פרטית. במיוחד כך הדבר, על רקע התכלית של חריג הפריקה והטעינה בחוק הפיצויים ותכלית חוק הפיצויים בכלל.

הדעת נותנת כי כוונת המחוקק הייתה לפריקה או טעינה במובן המקובל של עיסוק מסחרי. להעברת חפץ גדול, או כבד, העברה שטמונים בה סיכוני היפגעות מעבר לסיכון התעבורתי.

לעומת זאת, כאשר אדם במסגרת נסיעה פרטית ובמנותק מכל עיסוק, פורק פריט אישי כזה או אחר מרכבו, אין מדובר בפריקה השוללת זכאות לפיצויים.

סיכומו של דבר, קובע השופט נאסר, הפריקה והטעינה שהוחרגו מחוק הפיצויים מתייחסות למטען מסחרי ולא פרטי, לפעילות עסקית ולא לפעילות פרטית.

חברת כלל, דחתה אם כן את תביעת הקטין שלא כדין והשופט פסק כי היא חייבת לפצות אותו במלוא נזקיו.

מסמך 381

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: מאמרים.